Supuris — מגזין אישי. גיליון 07, סתיו 2026.
קולנוע
מקס הזועם לפני שהפך למיתוס
לפני המרדפים הענקיים, הערים החרבות והמיתולוגיה הפוסט־אפוקליפטית, "מקס הזועם" הראשון היה סרט אוסטרלי קטן, אכזרי ודל־תקציב על כבישים, אלימות וחברה שמתחילה להתפרק. מבט מחודש בסרטו של ג'ורג' מילר מ־1979, שהשיק תופעה בינלאומית.
לקריאת הכתבה
הכיסא שסירב להיות גמור
במשך שלושים שנה דנה וייל מציירת מחדש את אותו הכיסא. ביקור בסטודיו על ספק כשיטת עבודה, ועל הרישומים שהיא שומרת אך לעולם אינה בונה.
פסיכולוגיההיסטוריה קצרה של שכחה מכוונת
להדחקה יצא שם רע. אבל ההחלטה של הנפש להסיט את המבט אינה תמיד כישלון — לפעמים זה הדבר הכנה ביותר שהיא עושה. הערות לקראת הגנה על מה שלא נזכר.
קיצי השמונה מילימטר של אבא שלי
השוט הארוך הוא עמדה מוסרית
עיצובנגד הגריד
הגריד הבטיח סדר. מה שהוא נתן לנו היה אחידות. טיעון בעד שבירת היישור, אמון בעין ומתן מרחב לדף לנשום.
“אנחנו מתייחסים לזיכרון כמו למעלה ולשכחה כמו לפצע. ומה אם הפצע הוא בדיוק המקום שדרכו נכנס האור?” מאיה פרוינד, “היסטוריה קצרה של שכחה מכוונת”